המגיד הגדול

שער ״מגיד דבריו ליעקב״, קארעץ 1781* דפוס קארעץ · Wikimedia Commons · Public domain

שורש החסידות · 1704?–1772

המגיד הגדול

רבי דוב בער · המגיד ממעזריטש · ממשיך דרכו של הבעש״ט

לידה: בערך תס״ד; בערך 1704
הנהגה: תק״כ–תקל״ג (1760–1772)
הסתלקות: י״ט בכסלו תקל״ג; 1772 · אניפולי

הלמדן המקובל שהפך את תורת הבעש״ט לבית מדרש — וממנו יצאו מנהיגי החסידות של הדור הבא, ובהם אדמו״ר הזקן.

חייו

רבי דוב בער נולד בווהלין בתחילת המאה ה־18 והתפרסם כמגיד וכתלמיד חכם גדול בנגלה ובקבלה. המסורת מספרת שהגיע לבעש״ט בחיפוש אחר מרפא, ונשאר כתלמידו.

אחרי הסתלקות הבעש״ט (תק״כ) עמד בראש התנועה. מושבו העיקרי היה במעזריטש שבווהלין, ובשנותיו האחרונות גם ברובנה.

בניגוד לבעש״ט, שנסע ממקום למקום, המגיד בנה חצר של לימוד: חבורה של תלמידים מובחרים שקיבלו ממנו שיטה סדורה ויצאו לייסד מרכזים משלהם — מבלארוס ועד גליציה.

בשנת תקל״ב (1772) הוטל החרם הראשון על החסידים בווילנה. באותה שנה, בי״ט בכסלו תקל״ג, הסתלק המגיד באניפולי ושם נקבר.

משפחה והמשך השרשרת

בנו: רבי אברהם, שכונה ״המלאך״ בשל פרישותו.
נכדו רבי שלום שכנא, ונינו רבי ישראל מרוז׳ין — מייסד בית רוז׳ין.

המגיד לא הוריש את ההנהגה לאדם אחד. תלמידיו — רבי מנחם מענדל מוויטבסק, רבי לוי יצחק מברדיצ׳ב, רבי אלימלך מליז׳ענסק, רבי זושא מאניפולי ואדמו״ר הזקן — פרשו את החסידות בכל המרחב. בבלארוס עמד בראש החסידים רבי מנחם מענדל מוויטבסק, ואחריו אדמו״ר הזקן.

מתוך הדברים

״צמצם הש״י כביכול את בהירותו כדמיון אב המצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן״
מגיד דבריו ליעקב, סימן א (קארעץ תקמ״א)

בתורתו

צמצום מתוך אהבה

כמו אב שמקטין את שכלו כדי לדבר עם בנו הקטן, כך הקב״ה ״מצמצם״ את אורו כדי שיהיה עולם ושיהיו בו בני אדם שיעבדו אותו.

״אין״ ו״יש״

כל דבר חדש בא מתוך ביטול: הזרע נרקב לפני שהוא מצמיח. מכאן הדרישה לענווה — האדם צריך להיות ״אין״ כדי לקבל.

המחשבה כמקום

״במקום שאדם חושב — שם הוא נמצא״. השיעור החסידי על כוח הכוונה והמחשבה בעבודת ה׳.

ספרים וכתבים

מגיד דבריו ליעקב (ליקוטי אמרים)
קארעץ, תקמ״א (1781)
דרשות המגיד שליקט תלמידו רבי שלמה מלוצק.
אור תורה
תקס״ד (1804)
דרשות על התורה, הנביאים והכתובים.
צוואת הריב״ש
תקנ״ג (1793)
רבות מההנהגות שבו נשמעו מפי המגיד.

סיפורים

ללמוד להתפלל

אדמו״ר הזקן סיפר שעמד לפני בחירה: לנסוע לווילנה, שם מלמדים ללמוד, או למעזריטש, שם מלמדים להתפלל. ״ללמוד — מעט ידעתי; להתפלל — לא ידעתי כלל״, אמר, ונסע למעזריטש.